תא"מ
בית משפט השלום נתניה
|
51692-12-10
08/09/2013
|
בפני השופט:
ד"ר איריס רבינוביץ ברון
|
- נגד - |
התובע:
1. רחמים הרוש 2. נעמי הרוש
|
הנתבע:
משה שקד ובניו בע"מ
|
|
החלטה
מבוא
1.המבקשים עותרים לסילוק התובענה על הסף בטענה להתיישנות.
התביעה שהוגשה בסדר דין מהיר, עניינה טענה לליקויי בניה בדירה שלטענת התובעים רכשו מן הנתבעת בהסכם מיום 27.6.99.
הנתבעת העלתה במסגרת כתב ההגנה טענה להתיישנות התביעה.
בדיון שהתקיים ביום 7.5.12 ביקשה ב"כ התובעים לאפשר לה להגיש התייחסות בכתב לטענת ההתיישנות.
בהחלטת בית המשפט מיום 7.5.12 ניתנה לב"כ התובעים אפשרות להגיש תגובה בכתב לעניין טענת ההתיישנות וכן ניתנה לב"כ הנתבעת אפשרות להגיש תשובה לתגובה.
ב"כ התובעים הגישה כתב תשובה ובו התייחסות לטענות לענין ההתיישנות.
הנתבעת הגישה תגובה ובה טענה כי לא ניתנה לב"כ התובעים ארכה להגשת כתב תשובה ודי בכך כדי לקבל את טענת ההתיישנות. יחד עם זאת, הנתבעת התייחסה אף לטענות התובעים לגופן.
בהחלטת בית המשפט מיום 19.9.12 התקבל כתב התשובה. כמו כן, נקבע כי הצדדים יביאו ראיותיהם לעניין טענת ההתיישנות ונקבעו מועדים להגשת תצהירים לעניין טענת ההתיישנות.
מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר ברוך בלישקוב.
מטעם התובעים הוגש תצהירו של התובע.
2.בדיון שהתקיים ביום 28.2.13 נחקרו המצהיר מטעם הנתבעת והתובע. בהתאם להחלטת בית המשפט, נקבע כי הצדדים יגישו סיכומים בקשר לטענה לסילוק על הסף מחמת התיישנות. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
אדון בטענות הצדדים ביחס לסוגית ההתיישנות.
דיון והכרעה
3.אין מחלוקת כי התובעים התקשרו עם הנתבעת ביום 27.6.99 בהסכם לרכישת דירה. בהתאם לאמור בכתב ההגנה, נמסרה לתובעים החזקה בדירה בחודש אוגוסט 1999. התובעים לא טענו אחרת לענין זה.
אין מחלוקת כי התובעים הגישו, ביחד עם דיירים נוספים, בשנת 2003 תביעה כנגד הנתבעת ת.א. 3965/03 וזאת בטענה לאי התאמות בבניה ולליקוי בניה. במסגרת התובענה האמורה, הגיעו הצדדים ביום 14.9.05 להסכם פשרה (נספח ב' לכתב התביעה). הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין.
4.הנתבעת טוענת, כי חלפו 11 שנים ממועד המסירה ועד להגשת התובענה שבפני ולכן התובענה התיישנה.
5.התובעים טוענים, בכתב התשובה שהוגש כמפורט לעיל, כי חל החריג הקבוע בסעיף 9 לחוק ההתיישנות ולכן התובענה לא התיישנה. לטענתם, מתחיל מירוץ ההתיישנות במועד בו נחתם הסכם הפשרה בין הצדדים. כמו כן, לטענתם, הסכמתה של הנתבעת ונכונותה לתקן את הליקויים כמוה כביצוע מקצת הזכות והודאה בהפרת החוזה ומכאן זכותם לתבוע בגין ליקויי הבניה.
עוד טוענים התובעים כי גם אם ההודאה לא נלמדת מנוסח הסכם הפשרה, הרי שבהתאם לאומד דעת הצדדים, יש בהסכם הפשרה כדי להפסיק את מירוץ ההתיישנות.